בזמן שהמו"מ עם טהרן מתקדם וחיזבאללה מנסה לשדר הישרדות ועוצמה, ישראל ניצבת בפני מבחן אסטרטגי: האם תחזור למדיניות ההכלה שלפני 7 באוקטובר, או שתפעל כדי למנוע מהגבול הצפוני להפוך שוב לזירת שחיקה מסוכנת
כלי ההתערבות החדש - הדיונים בבג"ץ סביב גל"ץ, רומן גופמן ומינויים בכירים חושפים שינוי עמוק בגישת העליון: פחות עיסוק במהות ההחלטות ויותר דגש על "הליך תקין"
זה כבר מעל ל-15 שנים שראש הממשלה יודע שלא חשובות עמודות המנדטים, אלא גודל הגוש. אותו גוש ימין שטיפח והשקה בתקציבים למפלגות החרדיות, הוא זה שהביא לשליטתו המוחלטת בפוליטיקה החרדית. כעת, כשהיחסים מעורערים, נתניהו לא מרים ידיים - אבל יודע מה עומד לפניו
נתניהו הנהיג את ישראל עד לנקודה שבה תקוותנו היחידה היא הסרבנות האיראנית לחתום על הסכם שכולו ניצחון למדיניותה הפרועה. העיקר שהשופרות בתקשורת ימשיכו לספר לנו ש"יש גם הישגים"
גם אחרי פגיעות קשות, איראן ממשיכה לשרוד, להשתקם ולשמר את האיום. כך הפער בין הישג צבאי לבין הכרעה אסטרטגית ממשיך לרדוף את ישראל והמערב, והוא מציף אזהרה ברורה: כל עוד טהרן שומרת על ידע, חומר וזמן - האיום לא הוסר, אלא רק שינה צורה
בישראל קיימים לא מעט "ימנים אנוסים" - אנשים שמסתירים את דעותיהם הפוליטיות מחשש לפגיעה בקריירה שלהם. חשוב לשים לב, כי הבעיה אינה מסתיימת בשוק העבודה או באקדמיה
הניסיון להסתיר את ציוני המיצ"ב וקיומן של ועדות מעקב אחר מורים אינם מקריים; הם מעידים על קריסת האמון בין השר, המורים וההורים. במקום פוליטיקה של הפחדה, דרושה תוכנית לאומית, שוויון תקציבי ומתן אוטונומיה לאנשי המקצוע שיובילו לתיקון
הסדר הישן נשחק, ארצות הברית פחות צפויה, אירופה חלשה ומלחמות אזוריות מטלטלות כלכלה עולמית. בתוך המציאות הזו ישראל הוכיחה עוצמה, אך ניצחון מבצעי לא בהכרח מבטיח הכרעה אסטרטגית. בתוך כך, הדרת ישראל מההסכם המסתמן - רק מחדדת את התמונה
דווקא כשהלחימה בגזרות השונות נרגעת, המתח בתוך החברה הישראלית מגיע לרתיחה. מהסרטון של בן גביר קורא "נגמרה הקייטנה" מול פעילי המשט ועד סרטון החג של נתניהו בו צעיר יוצא מהארון הפוליטי ומודיע בפני משפחתו שהוא "ביביסט" - החל הקרב שמאיים לפרק את כולנו מבפנים
בדבר אחד הצליח הסרטון של הליכוד מעל ומעבר למשוער: להפוך לשיחת היום. כולם התווכחו על מה שיש בו, אבל העיקר הוא מה שאין בו. ואיך אפשר בלי להתייחס לשיתוף המפתיע של אילון מאסק?
מתחת לראש הממשלה בהרב-מיארה ניצבים היועצים המשפטיים של משרדי הממשלה השונים. ליועצים יש כוח גדול יותר מלשרים, והשרים אינם יכולים להזיז עיפרון מבלי לקבל את אישור היועמ"שים
חיסול בכיר הטרור מסמן פגיעה בדור הפיקוד הוותיק שבנה את יכולות המודיעין והתכנון של חמאס. מינוי מוחמד עודה מלמד כעת: הארגון עדיין מנסה לשמר רציפות פיקודית - אך תחת שחיקה גוברת, מצוקת הנהגה ומעבר הדרגתי למבנה חשאי ומבוזר יותר
הדיווחים על פעילות ישראלית חשאית במדבר העיראקי חושפים שינוי עמוק במזרח התיכון - המדינה, שנועדה לשמש כעומק האסטרטגי של טהרן, הופכת לזירה פרוצה שבה אפילו יריבותיה הגדולות של משטר האייתוללות לומדות לפעול נגדו
"כן ביבי, לא ביבי", פוליטיקה של טאלנטים ו"חמישים גוונים של ימין": מאחורי קרקס הבחירות מסתתרת מציאות אחת - מערכת פוליטית שכבר ויתרה על כל פתרון אמיתי בין הים לירדן | דעה
מ"שירות VIP" למשה סעדה, דרך הקשרים מאחורי הקלעים ועד ההתערבות והחלטת שופטי בג"ץ - שנה אחרי שנבחר באופן פוליטי, מבקריו של אשר קולה טוענים: הנציבות הפכה לכלי ניגוח במערכת המשפט
האיום על נתיבי השיט, החות'ים, הורמוז והפגיעות של כלכלות האזור דוחפים את סעודיה, איחוד האמירויות והמערב לחשב מסלול מחדש. לא מתוך פיוס עם ישראל - אלא מתוך הכרה גוברת ברלוונטיות שלה כנתיב, תשתית ועוגן ביטחוני
איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ' מעדיפים להציג עמדות קיצוניות שלא מתממשות במטרה לשמור על בסיס התמיכה הפוליטי שלהם. ההתעלמות מהזירה הבינלאומית, מוכיחה שהבחירות הקרובות חשובות לנבחרי הציבור - יותר מהמעמד של ישראל בעולם
מצביעת שמאל שבוחרת בליברמן היא לא קוריוז, היא סימפטום. ממשלת השינוי לא תקום בזכות איחוד טכני לפני הבחירות, הציבור מאס במותגים הפוליטיים הוותיקים ומחפש קואליציה של מנהיגים שישתפו פעולה מתוך שונות. ניתוח אסטרטגי של מפת הדרכים לבחירות 2026
המועמד בניו יורק זוהרן ממדאני מציב את שלילת הריבונות הישראלית בלב הקמפיין. עבור השמאל הפרוגרסיבי הסוגיה הפלסטינית הפכה לחלק מזהות פוליטית המבוססת על מאבק עולמי במדכאים. השינוי מסמן את שבירת הקונצנזוס סביב ישראל בארצות הברית
יותר מבישראל, במפרץ חוששים מחידוש המלחמה וחושפים כמה המזרח בנוי יותר מכל על פחדים ואינטרסים שונים. אף אחת מהמפרציות לא אוהדות את המשטר האיראני. אפילו קטאר, שידועה במשחקה הכפול, חוששת ממאזן האימה החדש
ביישובי הצפון נאסר על ילדי בתי הספר לצאת לחצר בהפסקות, והחובה של כל ישראלי היא לשים את עצמו במקומו של הילד שמביט בעצב אל החצר הריקה. לך תסביר לו שטראמפ לא מרשה
לקראת ההצבעה על פיזור הכנסת, גובר החשש מפני שחיקת האמון במוסדות המדינה ובמערכת הבחירות - לצד טענות כי נתניהו ינסה למשוך זמן, לעצב את מועד הבחירות מחדש ולבסס סביבו מערכות נאמנות פוליטית
בזמן שהמו"מ בין ישראל ללבנון נמשך בחסות אמריקנית, בוושינגטון מבהירים כי מזכר הפסקת האש מאפשר לישראל לפעול נגד איומי חיזבאללה - אך במקביל פועלים למנוע הסלמה אזורית ולדחוף להסדר מדיני-ביטחוני קבוע
למרות הסבבים מול חיזבאללה ושתי המלחמות מול איראן, הגושים הפוליטיים נותרו כמעט ללא שינוי. כעת, לפי הניתוח, ראש הממשלה עשוי לקוות למהלך ביטחוני דרמטי שיטלטל את הסקרים וידחה את רגע ההכרעה הפוליטי
אחרי שניסה לעכב את פרסום תוצאות מבחני המיצ"ב, מערער יואב קיש על הנתונים עצמם. זה לא רק במשרד שלו, זו שיטת עבודה של ממשלה שהמציאות טופחת על פניה ומנסה בכוח לייצר מצג שווא
הנשיא מצהיר כי לאיראן "לעולם לא יהיה נשק גרעיני", אך חידוש תקיפה רחבה מציב בפניו דילמה: האם לנצל את השבועות הקרובים למהלך צבאי נוסף או להימנע מטלטלה שתעמיק את הפגיעה בכלכלה, בבחירות האמצע לרפובליקנים ובספינת הדגל שלו: במונדיאל 2026
הצבעת הקהל בעד ישראל, אפילו אחרי שמכניסים את האירוע לפרופורציות, מפתיעה בכל שנה מחדש. השנה היא שוב ניצחה את הדעות הקדומות ואפילו את הקמפיין האנטישמי של אחד העיתונים החשובים בעולם
המלחמה הצודקת מתה, ונתניהו וטראמפ הם השופטים שקבעו את התוצאה מראש. מניתוח הכשל המוסרי בעזה ובלבנון ועד לחלופה של שלום חיובי - המבוסס על הכרה בנכבה ושותפות שווה: זו המהפכה המחשבתית שתשחרר אותנו מהכלוב | דעה
נכון, בג"ץ לא שלח את מחבלי הנוח'בה ליישובי העוטף, אולם פסקי דין לאורך שנים הם עדיין אלו שאפשרו את הטבח. צריך להגיד את המובן מאליו: האם אותה מערכת שהשפיעה היא זו שצריכה לחקור את המחדל?
חוק הגיוס חושף את הבטן הרכה של נתניהו, שבמקביל טועם את הנקמה הקרה של גולדקנופף ובבצ'יק המפרקים את גוש הימין. על רקע זה, נטישות טרופר וגינצבורג מדגישות את עליבותו הפוליטית של גנץ
